Layout Image

איך סיגריה אלקטרונית עובדת

עבור משתמשים חדשים, הסיגריה האלקטרונית (E-CIG) עשויה להיראות כמו מכשיר עתידני מתוחכם, והיא כזו במידה מסוימת, אבל השימוש בה הוא למעשה די פשוט. בכדי להבין לגמרי איך היא עובדת, ראשית עליך להבין את החלקים המרכיבים את ה-e-cig. לא משנה באיזה סוג או דגם של סיגריה אלקטרונית תשתמש או תרכוש, תמיד נדרשים שלושה מרכיבים עיקריים: סוללה, אוטומייזר ומנגנון הזרקת הנוזל, כמו מחסנית או מיכל.

הסוללה מספקת כוח לאוטומייזר וניתן להפעילה ידנית באמצעות לחצן או אוטומטית בזמן שאיפה (תלוי בסוג הסוללה). סוללות E-cig הן לרוב סוללות ליתיום יון (lithium ion)  היכולות להטען מחדש שוב ושוב. הן זמינות בכל צורה וגודל, אבל ככל שהסוללה גדולה יותר, כך היא תחזיק מעמד יותר זמן בין טעינות.

האוטומייזר הוא החלק הפעיל של ה-e-cig שמאפשר לשאת את הניקוטין בתוך הנוזל אל המשתמש מבלי ממש לשרוף שום דבר. על אף שישנו מגוון רב של סגנונות וגדלים שונים של האוטומייזר, הם תמיד מתפקדים באותו אופן. בתוך כל אוטומייזר קיים סליל קטן המתחמם כאשר הסוללה מופעלת, באופן די דומה לחוט הלהט הקיים בנורה מתחמם ומספק אור כאשר הוא מוזן בחשמל. החום שמייצר הסליל בתוך האוטומייזר מאדה את הנוזל כך שהמשתמש יוכל לשאוף אותו.

מנגנון ההזרקה של הנוזל בסיגריה האלקטרונית מגיע במגוון צורות שונות. הנפוצות ביותר הן המחסנית או המיכל. הוא לרוב מחובר ישירות לאוטומייזר ועשוי להכיל חומר סינון. ללא קשר לעיצוב, המטרה שלו היא אחסון הנוזל עד שהוא נדרש ואז להזריק אותו ישירות לאוטומייזר בקצב קבוע ויציב. מנגנון ההזרקה משמש גם כפייה, ברוב המקרים, עם ערוצים קטנים המובילים את האדים מהאוטומייזר, מסביב לתא הנוזל והחוצה אל הפה של המשתמש.

לפעמים האוטומייזר והמחסנית משולבים לחלק אחד הנקרא "קארטומייזר" (Cartomizer). משתמשים רבים מעדיפים את הקארטומייזר בשל פשטות השימוש בו והיכולת שלו להחזיק כמות נוזל גדולה ובכך מאפשר מילוי לעיתים רחוקות יותר. עם זאת, קארטומייזרים בנויים כחד פעמיים, לכן בעוד שניתן למלא אותם מחדש הם לרוב לא מחזיקים מעמד כמו אוטומייזר ומחסנית מופרדים.

הנוזל המשמש את הסיגריה האלקטרונית מכיל מספר מרכיבים. המרכיב העיקרי יכול להיות פרופילן גליקול (GP – Propylene Glycol) או גליצרין צמחי (VG – Vegetable Glycerin) המשמשים כחומר מדלל הנושא את הניקוטין וחומרי הטעם בנוזל. כאשר המשתמש שואף את האדים הוא מסוגל להרגיש בטעם ולספוג את הניקוטין המדולל בנוזל. המרכיבים הללו נפוצים בחומרים הקיימים בכל בית, כמו משחת שיניים. בעוד שהם דומים מאוד באופיים, ה-VG סמיך יותר מ-PG ולכן מספק יותר אדים, אך נוטה לשנות או להחליש מעט את הטעם ומקטין את חווית החום בגרון שחווה המשתמש. לכן רוב המשתמשים מעדיפים נוזל המורכב מתערובת של 15% VG/85% PG, או 60%/40%. הפרופורציות בתערובת הן עניין של העדפה אישית של המשתמש לאיזון בין טעם, חום בגרון וייצור אדים.