Layout Image

סיפור אישי – יוסי מפתח תקווה

שלום לכולכם,

שמי יוסי לוי ואני מוסכניק. אצלנו, רוב החבר'ה מעשנים וכך גם אני התחלתי. שלא כמו כולם, שהתחילו לעשן בשירות הסדיר ובמילואים, אני התחלתי לעשן דווקא בגיל מאוחר יחסית, בעבודה, בגיל 30. החבר'ה עישנו בדרך כלל בבוקר עם הקפה השחור ובהפסקות הצהריים. תמיד הזמינו אותי לעשן ולכבד אותי בסיגריה, ואני סירבתי וישבתי בצד. כולם עישנו אז, ואני תמיד אכלתי את ארוחת הצהריים לבד. יום אחד הצטרפתי, כי בכל זאת, לא נעים לאכול לבד. החבר'ה ברכו אותי והציעו לי סיגריה שוב. אמרתי לעצמי, ששום דבר לא יכול לקרות ומדובר בפעם אחת בלבד. הפעם האחת הזאת, הצטרפה לפעמים רבות אחרות, יום אחרי יום. התחלתי לקנות קופסות סיגריה לעצמי ולעשן סיגריה בבוקר ובצהריים, עם החבר'ה בעבודה, ולהשאיר אותם בעבודה לאחר צאתי. לאחר כמה חודשים, החלטתי לקחת כמה סיגריות הביתה. אשתי לא הבינה ברגע הראשון, ושאלה אותי לפשר הדבר, אמרתי לה שתעזוב אותי ושזו רק סיגריה אחת. לאחר תקופה, התחלתי לעשן קופסה ושתיים ליום, התחלתי להתמכר לעישון, להיות עצבני, לאכול פחות. אשתי התלוננה על הריח של הסיגריות בכל רחבי הבית והריבים היו רקע קבוע אצלנו בבית. רק אחרי שאשתי עזבה את הבית, הבנתי לאן סיגריה אחת תמימה למראה יכולה להוביל, לאחר ניסיונות גמילה כושלים, נפלה לידי מודעת פרסומת של סיגריות אלקטרוניות של joyetech  . אמרתי לעצמי, שאם זה לא עוזר אני מרים ידיים, הבנתי שיש כמה רמות של טעם ניקוטין והזמנתי את זו עם החומר החזק ביותר. הטעם היה דומה אבל לא מאוד. לא מייד הפסקתי לעשן, וירדתי לאט לאט לש 2 קופסאות ליום ואז לקופסה, עד שהתחלתי לעשן סיגריות בודדות ליום. היום, אני מסרב לכל הצעה של סיגריה, ובהפסקות, כשאר כולם מעשנים את הסיגריות שלהם, אני מעשן את הסיגריה האלקטרונית, ויש כמה ששוקלים להצטרף אלי.

תודה לכם,

יוסי, פתח תקווה