Layout Image

סיפור אישי – רחלי מהוד השרון

שלום Joyecig  ולכלל ציבור המעשנים,

שמי רחלי ואני עישנתי תקופה של חמש שנים. במהלך כל התקופה הזאת, לא חשבתי שאני מכורה. בהתחלה עישנתי רק עם החבר'ה בתיכון מאחורי בית הספר ולאחר מכן רק עם החבר'ה בהפסקות בצבא, אחרי תקופה קצרה התחלתי לחוש שלא בנוח שכולם מכבדים אותי כל הזמן והחלטתי לקנות קופסת סיגריות שתהיה איתי תמיד, יום למחרת החבר'ה הופתעו מאוד לראות אותי עם חפיסת סיגריות ואמרו לי להיזהר שלא אתחיל לעשן יותר, אמרתי לעצמי שלא אתמכר וכי אוכל להפסיק בכל עת שאחפוץ. לאט לאט, התחלתי לקנות עוד קופסה ועוד קופסה ולאחר מכן לעשן גם מחוץ לזמני ההפסקות, יום אחד עמדתי בחלון חדרי ועישנתי, כנראה שדלת חדרי נפתחה ולא שמעתי כי לפתע ראיתי את אבי עומד מסתכל עלי ורותח מכעס, לא ידעתי מה להגיד לו והוא אמר לי שאבטיח לו שלא אעשן, אמרתי לו שאני בכלל לא מכורה, ושהוא לא צריך לכעוס כל כך. הוא אמר לי, שאם אני לא מכורה שאכבה את הסיגריה שבידי, אמרתי לו שברגע שאסיים את הסיגריה אפסיק, הוא אמר לי שעלי לכבות מייד. אחרת אגמור כמוהו, עם ריאות הרוסות. אבא צדק, באמת לא הצלחתי להפסיק לעשן וניסיתי להיגמל בכל מיני דרכים שונות., נכנסתי לאינטרנט וחיפשתי דרכים, הרבה מקומות הציעו פתרונות של מכוני גמילה שממש לא היה לי כוח אליהם, ואז נכנסתי לאתר אינטרנט שמוכר סיגריות אלקטרוניות, כאלה שיש להן טעם של סיגריה רק בלי ניקוטין החלטתי לנסות וזה ממש עבד! האמת שאני עד עכשיו משתמשת בסיגריה הזאת וזה מאוד עזר לי להפטר מהקופסא ולא לקנות יותר, אבא שלי עדיין לא כל כך מרוצה ומקווה שאפסיק גם עם הסיגריה האלקטרונית אבל אומר שלפחות אין ריח של מאפרה בבית בכל פעם שאני נכנסת.

תודה Joyecig, שעזרתם לי להבין שאני מכורה ולהיגמל מעישון תוך זמן קצר כל כך!

רחלי, הוד השרון